מיקרו-למידה היא אחת הגישות הנפוצות היום בלמידה בארגונים, ובצדק, אבל עדיין ישנם ארגונים שנמנעים מליישם אותה, או מיישמים אותה בצורה לא נכונה, מתוך אמונות או מיתוסים שגויים.
אז בלי הרבה הקדמות –
5 מיתוסים שכיחים על מיקרו-למידה ולמה הם לא נכונים, הנה מת-חי-לים.
מיתוס 1
"מיקרו-למידה = לחתוך יחידת לימוד גדולה לכמה חלקים קטנים"
בוחן פתע:
יש לי סרטון וידאו של מומחה תוכן שמדבר שעה על נושאים שונים. אני רוצה להפוך אותו למיקרו-למידה, וחתכתי אותו לסרטונים קצרים של 5 דקות.
מה אתם אומרים, יצרתי מיקרו-למידה?
אז התשובה היא… לא.
אמנם זה יעזור להתמודד עם הצפת המידע, אבל זו עדיין למידה לינארית, וכל סרטון נשען על הסרטון הקודם.
אחד המאפיינים שמגדירים מיקרו-למידה הוא שכל יחידת מיקרו-למידה אמורה להיות עצמאית ולעמוד בפני עצמה, ככה שיהיה אפשר ללמוד אותה ורק אותה.
כדי שיחידת מיקרו-למידה תעמוד בפני עצמה, היא צריכה לעסוק בנושא ממוקד אחד. שימו לב שלא דיברתי על משך היחידה, כי האורך לא קובע. נכון שמיקרו למידה תהייה קצרה בדרך כלל, אבל האורך שלה הוא נגזרת של המיקוד בנושא ספציפי. כמה קצרה? Shannon Tipton הגדירה את זה יפה בהרצאה שלה בכנס ATD האחרון: "ארוך ככל שצריך וקצר ככל האפשר".
מיתוס 2
"מיקרו-למידה היא למידה רדודה ושטחית"
אחת הטענות כלפי מיקרו-למידה היא שהיא רדודה ולא מאפשרת או מעודדת למידה מעמיקה. אני טוענת שזה תלוי (כמו תמיד) באיך ומה עושים.
קודם כל, נניח שהעובד שלכם עובד על פרויקט כלשהו, ומחפש תשובה לשאלה או פתרון לבעיה מאוד ספציפית ומוגדרת. הוא יכול להיכנס ליחידת מיקרו-למידה וללמוד אותה, ואז להמשיך הלאה בעבודה שלו. וזה אחלה! לא כל תהליך למידה חייב בהכרח להיות ארוך או מעמיק מאוד.
במקרה אחר, העובד יכול להיכנס ליחידת מיקרו-למידה מסוימת, ואז להבין שיש לו פער גדול שהוא צריך להשלים, וזה ידחוף אותו להעמיק את הלמידה שלו בעזרת יחידות מיקרו-למידה נוספות. במקרה הזה, כדאי שמפתח הלמידה יבנה את התהליך כך שהוא ינחה ויעודד את העובד לנווט בצורה הגיונית וקלה בין יחידות המיקרו-למידה.
בכל אופן כדאי לזכור שמיקרו-למידה היא רק פתרון אחד בתמהיל פתרונות הלמידה, ושכדאי לשלב אותו עם פתרונות נוספים, כמו חניכה, למידה חברתית וכו'.
מיתוס 3
"מיקרו-למידה = סרטוני וידאו בלבד"
ממש לא! אמנם וידאו זה לגמרי הדבר החם היום, אבל זה ממש פספוס לפתח רק סרטוני וידאו.
בעצם כמעט כל שיטה או פורמט למידה שאתם מכירים ומשתמשים בו היום, יכולים לשמש גם למיקרו-למידה. בארגונים שעבדתי איתם פיתחנו מיקרו-למידה בפורמטים שונים: מיני-לומדות קצרצרות ואינטראקטיביות, משחקונים וחידונים דיגיטליים, אינפוגרפיקות, עזרי עבודה, סרטונים מסוגים שונים ועוד.
רוצים עוד רעיונות לפורמטים? קבלו, הנה כאן (שימו לב בעיקר לפורמטים שמיועדים ללמידה עצמית).
כמו בכל תהליך פיתוח, הגיוון תורם לחווית הלמידה, אבל חשוב לבחור את הפורמט הנכון בהתאם לשיקולים כמו המטרה וסוג התוכן.
מיתוס 4
"מיקרו-למידה נועדה ללמידה בנייד (במובייל)"
יש ארגונים (כמו ארגונים בטחוניים או פיננסיים) שבהם למידה באמצעות הנייד היא בעייתית מטעמי אבטחת מידע או מטעמים אחרים. ואז הטענה היא שבמקרה כזה אין טעם לפתח מיקרו-למידה.
אז נכון שאחד היתרונות של מיקרו-למידה הוא שאפשר לצרוך אותה גם בנייד – לשמוע פודקאסט בדרך לעבודה, לצפות בסרטון קצר בין ישיבה לישיבה וכו'. אבל העובדים יכולים ללמוד גם מהמחשב שלהם, למשל כשיש להם כמה דקות פנויות או כשיש להם שאלה או בעיה מיידית לפתור במהלך העבודה.
גם אם אין אצלכם בארגון אפשרות ללמידה במובייל, אתם יכולים להציע לעובדים שלכם מיקרו-למידה, וליהנות מכל שאר היתרונות של הגישה הזו: החיסכון בזמן למידה, החיסכון בזמן פיתוח ועדכון החומרים, המיקוד בלומד, חווית הלמידה, הגמישות בתכנים, ועוד.
מיתוס 5
"מיקרו-למידה היא למידה מותאמת אישית"
מצד אחד, זה נכון שמיקרו-למידה מאפשת ומעודדת חופש בחירה. אנחנו יכולים למשל לפתח סדרה של יחידות מיקרו-למידה בנושא מסוים, ולאפשר לעובד לבחור להיכנס רק ליחידות שהוא צריך, או ללמוד את כל היחידות בסדר שנכון עבורו. מהבחינה הזו, יש פה אלמנט של התאמה אישית.
אבל בואו לא נתבלבל… זה לא אומר בהכרח שהתוכן והדרך מותאמים אישית לעובד. כדי שלמידה תהייה פרסונלית צריך הרבה יותר מזה, למשל- לבצע מבחן מקדים, או להשתמש בטכנולוגיות AI, ולהתאים לעובד את היחידה או היחידות שמתאימות לצרכים שלו.
ומיתוס אחרון בונוס...
"פיתוח מיקרו-למידה הוא עסק יקר"
ממש ממש לא!
להיפך, מיקרו-למידה יכולה לחסוך הרבה מאוד זמן ועלויות פיתוח, במיוחד כשבוחרים בפורמטים ובכלי פיתוח יעילים וחסכוניים. בנוסף, ככל שהיחידה קצרה וממוקדת יותר- קל וחסכוני יותר לעדכן אותה בהמשך כשהמידע משתנה.