אני בדרך כלל אוהבת לסכם הרצאות של אחרים בכנסים מקצועיים, אבל הפעם החלטתי לתת לכם הצצה אל מאחורי הקלעים של המושב שהעברתי בכנס ההדרכה השנתי האחרון. למדתי המון מתהליך ההכנה לכנס, אז אני אשתף מה עשיתי נכון וגם איפה טעיתי, כדי שתוכלו ליישם בהדרכות ובהרצאות שלכם. ואם אתם מתכננים או חולמים להרצות בכנס בארץ או בחו"ל, אני מקווה שתוכלו לקבל פה את החיזוק שאתם צריכים.
תחזיקו חזק… הולך להיות ארוך ומלאאא בטיפים!
הזדמנויות או לא להיות
או: איך הכל התחיל
חצי שנה לפני כנס ההדרכה השנתי, אי שם בינואר, קיבלתי מייל מרגש מרינתיה, היו"רית (המדהימה!!) של הכנס:
מחשבה ראשונה: ישששש! שיחקתי אותה! (רוקדת את הריקוד של צ'אנלדר מ"חברים")
מחשבה שנייה: אהההה! (מה עושים?)
מחשבה שלישית: הולכים על זה בכל הכוח!
הזדמנויות, יש להן מן תכונה מעצבנת כזאת, שהן מגיעות כשאנחנו לא מרגישים 100% מוכנים.
מה שעובד בשבילי ברגעים כאלה זה לחשוב: אם כל התנאים היו מושלמים- האם זה משהו שהייתי רוצה לעשות?
אם התשובה היא "כן", אז אני הולכת על זה! (ואז רצה לדאוג לכל השאר)
וזה מה שעשיתי.
מתחילים לפתח!
או: איך מפתחת למידה מפתחת את ההדרכה של עצמה
איזה כיף זה לפתח לעצמי הדרכות. אני מתה על זה, כי אני יכולה להביא את כל מה שאני יודעת לעשות, והפעם זה שלי!
מבחינת התוכן ידעתי מה אני רוצה להעביר כי אני מכירה מיקרו-למידה מתוך שינה, גם בתיאוריה וגם בפרקטיקה, ומאמינה מאוד בשיטה. מבחינת מתודות היה לי ברור שכאן הסנדלר לא ילך יחף. אז תכננתי חלק תיאורטי קצרצר של כמה דקות רק כדי ליישר קו, ואחריו תרגול מעשי, כדי שכולם יוכלו להתנסות בעצמם בתכנון של יחידת מיקרו-למידה.
האתגר:
איך מתכננים הדרכה כשלא ידוע מראש כמה אנשים יהיו בקהל?
בכנס (כמו בהרבה כנסים אחרים בארץ ובחו"ל), אנשים לא נרשמו מראש למושבים, אלא החליטו באותו יום לאן ללכת.
אין ספק שזה היה מאתגר, גם מבחינה פיתוחית, וגם מבחינות לוגיסטיות כמו הכנת עזרים מודפסים. מה עושים? חושבים מראש- מה אני עושה אם מגיעים המון אנשים (או להיפך, אם אני נשארת להעביר שיעור פרטי ל"שניים וחצי" אנשים). אני בחרתי במתודה הדרכתית שיכולה להתאים גם לקבוצה קטנה וגם לקהל גדול – עבודה עם עזר עבודה מודפס, שאפשר להחליט באותו רגע, לפי כמות האנשים בפועל, אם עובדים איתו לבד, בזוגות או בקבוצות.
ומה עם המצגת?
את המצגת עיצבתי בעצמי ב-Power Point. הקונספט הכללי של ההדרכה היה ממתקים (יחידות מיקרו-למידה הן כמו סוכריות קטנות ומתוקות), אז עיצבתי את המצגת בהתאם. שילבתי במושב אלמנטים מתוקים נוספים, כמו קעריות עם סוכריות שהנחתי על כל שולחן, וסוכריות-על-מקל עם עלה מנייר, שעליו המשתתפים כתבו את התובנות שלהם בסוף המושב.
הכנות עם נבחרת המדריכים
או: לא טוב היות המדריך לבדו
עד שהדרכתי בכנס ההדרכה, לא ידעתי כמה הכנות נעשות מאחורי הקלעים מצד כל המארגנים. מטורף! ההכנות כללו השנה גם שני מפגשים של 40 המדריכים והמרצים בכנס יחד עם רינתיה. מפגש ראשון להתנעה והנחיות, ומפגש נוסף קרוב למועד הכנס. חלק מהחבר'ה, מקצוענים אחד-אחד, הכרתי רק מהפייסבוק. בעקבות המפגשים נוצרו קשרים אישיים, וזה יצר אווירה מיוחדת וכייפית של "אחוות יחידה" ביום הכנס.
אימון, אימון, אימון
או: למה הילדים שלי התעלמו ממני במשך שבוע
ההדרכה שהעברתי היתה הדרכה שהכנתי במיוחד לכנס, אז היה לי ברור שאעביר אותה המון פעמים לפני הכנס. אבל אני מאמינה שחשוב להתאמן גם כשאנחנו מעבירים הדרכה שכבר העברנו בעבר, כי אולי עבר זמן מאז שהעברתם בפעם האחרונה, ואולי הפעם מסגרת הזמן שונה, הקהל שונה וכנראה שעשיתם התאמות ושינויים שכדאי להתאמן עליהם. האימון הזה חשוב גם כדי לאמוד נכון זמנים (ועל זה אדבר בנפרד עוד שנייה).
בשבוע שלפני הכנס העברתי את ההדרכה לבן זוגי וגם לכל אחד מהילדים (יש לי שני בנים מתבגרים). אני חייבת להמליץ לכם לקבל משוב מילדים, כי אין כמו הפידבק הישיר שלהם. הם אומרים הכל בפרצוף, לטובה ולרעה, ויש להם נקודת מבט מרעננת. אבל וואלה, יש גם גבול לסבלנות שלהם. כי אחרי כמה פעמים הם פשוט הפסיקו ליצור קשר עין כשעברו לידי, כדי שלא אבקש מהם לשמוע אותי שוב (האמת שבצדק…).
חוץ מזה היה לי מאוד חשוב לקבל פידבק בשיחות אישיות עם קולגות. הפגישה עם רינתיה ל"חזרה גנרלית" היה משמעותית, כדי לקבל לא רק דיוקים קטנים וחשובים, אלא בעיקר תזכורת חשובה על הערך שאני נותנת בהדרכה.
מה לעשות כדי לא לחרוג בזמנים
או: יש לך שעה להעביר הדרכה - היכון, הכן, צא!
מה הדבר שהכי נוטה להתפקשש בהרצאות ובהדרכות? נכון, הזמן. זה קורה גם למרצים או מדריכים מנוסים. אז החלטתי להיערך לזה מראש כמה שאפשר.
כשהתאמנתי על ההדרכה, מדדתי תמיד זמנים. בהתחלה עמדתי על שעה וחצי (במקום שעה)! אז קיצצתי בלי רחמים בחלקים שהם לא MUST. למשל, יש תרגיל קטן שאני ממש אוהבת והיה לי קשה לוותר עליו, כי הוא עושה כמו "חדר כושר למוח", אבל הורדתי אותו כי היה חשוב לי יותר שנספיק לתרגל את כל שלבי המודל שלימדתי.
בשלב הבא מיקדתי וחידדתי את המסרים שאני רוצה לומר בכל חלק, כדי שלא להתברבר בזמן אמת. לא למדתי אותם ברמת שינון, אבל כן ברמת המסר העקרוני.
בסופו של דבר חרגתי בכמה דקות בודדות (לא היסטרי, אבל עדיין לא מצב אידיאלי), כך שבדיעבד אולי היה אפשר לעשות עוד כמה שינויים מתודולוגיים, אבל סך הכל אפשר לומר שהאימונים וההכנות השתלמו.
טיפ מהסרטים! אם אתם חוששים שהפעילויות שאתם מתכננים יכולות לגרום לחריגה בזמנים, שווה להגביל אותן מראש. אני מצאתי ביוטיוב טיימרים עם ספירה לאחור לפי מספר הדקות שאני רוצה לכל תרגיל (למשל טיימר של 5 דקות, טיימר של 7 דקות וכו') ופשוט שתלתי אותם כסרטוני וידאו בתוך השקף במצגת. ככה כשהפעילות התחילה, הפעלתי את הטיימר וביקשתי גם מהמשתתפים לשים לב ולסיים בזמן.
יומיים לפני הכנס
או: המלצות סטיילינג לא רק לנשים
כמה ימים לפני הכנס הלכתי למספרה לעשות פן. כן, אל תצחקו, זה חלק מהצ'ק ליסט שלי לפני הדרכה, הרצאה או פגישה חשובה. איך שאני נראית משפיע על איך שאני מרגישה ועל מה שאני משדרת (וגם על איך שתופסים אותי), אז מבחינתי זה לא פחות חשוב מההכנות המקצועיות.
בחרתי את הבגדים- שיהיה מסודר ומכובד אבל לא רשמי מדיי, ואת הנעליים- נוחות, והפעם בלי עקב בכלל (בכל זאת הייתי צריכה ללכת בהם כל היום עד ההדרכה, ובדיעבד זו היתה החלטה חכמה מאוד).
טיפ קטן אך ממזרי – תנסו ללבוש צבע בולט שמתחבר לצבעי המיתוג שלכם (אם יש) או לפחות אביזר בצבע הזה – שרשרת, עניבה, נעליים וכו'. זה מייצר חיבור למותג ומקל על אנשים בקהל למצוא אתכם. אני בחרתי ללבוש ג'קט צהוב (שזה הצבע המרכזי במיתוג שלי), וככה כל מי שרצה לדבר איתי אחרי ההדרכה היה יכול לזהות אותי בקלות מקילומטרים.
הכנות אחרונות
או: מה כדאי לקחת בתיק?
בכנס קודם שהרציתי בו, היה חסר כבל HDMI, למרות שהובטח שיהיה, והכבל שהבאתי איתי הציל אותי. בהדרכה אחרת, לא הצליחנו לחבר את הלפטופ למסך והייתי צריכה להשתמש במצגת שבדיסק און קי.
אז לכנס הבאתי איתי פשוט ה-כ-ל :
- כבל HDMI (ללפטופ מאק)
- מתאם HDMI ללפטופ
- דיסק און קי עם המצגת (בנוסף למצגת ששמרתי על הדסקטופ של הלפטופ)
- קליקר אלחוטי (מעביר שקפים)
- סוללה לגיבוי לקליקר
- מטען ללפטופ
- מטען לנייד
את כל הציוד הכנסתי לארגונית שקניתי באינטרנט בכמה גרושים ושממש עושה סדר.
ככה נראה "תיק מקגייור" שלי
(לא הסגרתי בכלל את הגיל שלי…)
יום הכנס
או: יאללה בלאגן!
מה עושים עד ארבע?
המושב שלי היה המושב האחרון בכנס, ככה שהיה לי את כל היום להסתובב בין המושבים ולדבר עם אנשים. אני מודה שבגלל ההתרגשות והציפייה, לא הצלחתי ב-100% להתרכז במושבים שהייתי בהם, אבל היה לי חשוב להיכנס, בין היתר כדי שאוכל להתייחס בהדרכה שלי לדברים שנאמרו במהלך היום.
קצת לפני השעה ארבע
האולם מתחיל להתמלא באנשים.
לא יודעת איך אתם בכנסים, אבל אני בדרך כלל נשארת עד הסוף רק אם זה ממש שווה את זה.
אז מאוד שימח אותי לראות אולם מלא – ולפגוש כל כך הרבה מקוראי הבלוג פנים אל פנים!
אחד הדברים שאני אוהבת לעשות לפני הדרכה זה להכיר קצת את הקהל בצורה לא פורמלית, "להרגיש את הדופק"- מאיפה הם, מה הם כבר שמעו שהיה מעניין… זה עוזר גם להוריד את מפלס ההתרגשות.
זהו, מתחילים!
הלב דופק… אני מתחילה לדבר, ובמשפטים הראשונים מסתבר שהמיקרופון לא תקין ולא שומעים אותי.
פעם, דבר כזה היה יכול להלחיץ אותי. היום אני יודעת שהכל עניין של גישה. אם אנחנו לא נעשה עניין- גם הקהל לא יתרגש. אז שלחתי במהירות הודעה לקבוצת הווטסאפ של המרצים (קבוצה שגם המארגנים של הכנס היו בה), ותוך כמה דקות הגיע טכנאי שהחליף את הסוללה במיקרופון. עד אז המשכתי כרגיל והגברתי את הקול כדי שכולם ישמעו.
טיפ אחרון:
אם עשיתם את כל ההכנות כמו שצריך, הבאתם את כל הציוד והעזרים, סגרתם את כל הפינות – עכשיו זה הזמן פשוט לתת את ה"בסט" שלכם ולהיות ב"כאן ועכשיו" עם הקהל שלכם. תזכרו שאתם כאן כדי לעזור להם ולתת כמה שיותר ערך, והכי חשוב, אל תשכחו ליהנות!
ואוו! היה כיף!
אני יודעת שהיה ארוך במיוחד הפעם (כל הכבוד למי שהגיע עד הלום), אבל מקווה שהצלחתי להכניס אתכם לחוויה ושקיבלתם משהו בדרך.
סדנאות מיקרו-למידה לארגונים
המושב שהעברתי בכנס ההדרכה הוא "טעימה" מסדנה שאני מעבירה לאנשי למידה בארגונים על מיקרו-למידה.
רוצים לשמוע עוד? הנה כאן
