אוהבים לצלם? איזו שאלה, נכון? כולנו מצלמים הכל כל הזמן… תמיד אהבתי צילום, ולאחרונה התחלתי קורס צילום. הקורס עדיין לא הסתיים, אבל החלטתי כבר עכשיו לפנק אתכם בכמה טיפים שלמדתי, ושמתחברים בצורה מדהימה לעולם שלנו, של למידה והדרכה.
אגב, כל התמונות בפוסט הזה הן תמונות שצילמתי במהלך הקורס, בסדנת שטח באזור משכנות שאננים בירושלים.
תהנו.
סטוריטלינג שולטטט
כן כן, אנחנו יודעים כבר לדקלם מתוך שינה את החשיבות של שימוש בסטוריטלינג בפיתוח למידה ובהעברת הדרכות. את זה שהמוח שלנו מחווט לזהות סיפורים ולהקשיב להם. שסיפור טוב הופך את הלמידה למעניינת, מהנה, רלוונטית וזכירה יותר.
אז גם בצילום, סטוריטלינג הוא המלך. כשאנחנו מצלמים, אנחנו בדרך כלל פשוט מרימים את המצלמה או את הנייד ומצלמים מלאאא תמונות. במקום זה, נסו לעצור שנייה, להסתכל מסביב ולחשוב- מה הסיפור שתרצו להעביר למי שיראה את מה שאתם רואים ולא נמצא כאן אתכם?
נסו לתת כותרת לסיפור הזה, עוד לפני שאתם לוחצים על ה"קליק".
טיפ- הרבה פעמים אנחנו מחכים שהפריים יהיה "נקי" לגמרי לפני שאנחנו מצלמים. אבל בניגוד למחשבה הטבעית שלנו, תמונה שיש בה התרחשות כלשהי, היא תמונה מעניינת יותר מתמונה נקייה לגמרי. למשל, כדאי לצלם אגם עם ספינה ששטה בו. או לצלם רחוב בזמן שאדם הולך בו, ולא כשהרחוב ריק. כי תמונה עם התרחשות היא תמונה שיש בה סיפור.
איזו תמונה יותר מעניינת?
שגרה זה רע - להסתכל על העולם בעיניים חדשות
בעולם הלמידה, לפעמים אנחנו עובדים על תוכן מסוים למשך זמן- למשל, מעבירים את אותה הדרכה שוב ושוב, מפתחים הדרכות בנושא מסוים למשך תקופה ארוכה. ואז, הרבה פעמים קשה לנו לראות דברים חדשים ולהביא חשיבה יצירתית.
זה קורה לנו גם כשאנחנו מצלמים- אנחנו נוטים לצלם את העולם באותו אופן שאנחנו רגילים לראות אותו בדרך כלל. מהגובה שלנו, מהמיקום שבו אנחנו עומדים בדרך כלל (למשל- ישירות מול המצולם). והתוצאה בדרך כלל, מה לעשות, משעממת…
הפתרון בשני המקרים הוא אותו פתרון – להכריח את עצמנו להסתכל על הדברים בעיניים חדשות, מפרספקטיבה חדשה. אחת הדרכים שעוזרות לי "לצאת מהקופסא" כשאני עובדת היא לצאת פיזית מהקופסא… כלומר לצאת מארבעת הקירות שבמשרד ולחשוב על הדברים במקום לא שגרתי– בית קפה, פארק (תכ'לס הכי עובד- במקלחת..).
עוד דרך שאני ממליצה לכם לנסות היא להסתכל על תהליך למידה או על תוצר ספציפי בכל פעם מנקודת מבט של בעל מקצוע אחר: איש שיווק, איש UX (חווית משתמש), גרפיקאי, צלם… כשאנחנו "מתנתקים מעצמנו" וחושבים מנקודת מבט מקצועית אחרת, זה עוזר לנו להגיע לרעיונות ולתובנות שלא חשבנו עליהם קודם, ו"מקפיץ" את איכות התוצרים שלנו בכמה רמות.
נסו ליישם את העיקרון של "עיניים חדשות" גם כשאתם מצלמים. נסו לזוז ולצלם בכל פעם ממקום אחר ומזווית צילום אחרת: להתקרב ולהתרחק מהאובייקט המצולם. לעמוד על כסא או משהו גבוה אחר (בזהירות..), ולצלם מלמעלה-למטה. לרדת על הברכיים ואפילו לשכב ולצלם מלמטה (זה מתאים במיוחד כשהמצולם נמוך- ילד או תינוק למשל).
אתם תראו שזה ישפר בצורה מדהימה את התמונות שלכם, כי תביאו זווית מקורית שאנשים בדרך כלל לא רואים ביומיום.
מה נכנס ל"פריים"? (ומה לא?)
כמו בפיתוח למידה ובהדרכה, גם בצילום- אבחנה בין עיקר לתפל היא מיומנות חשובה. כשיש יותר מדי פרטים זה מציף את הקהל שלנו, מעייף, מסיח את הדעת מהעיקר ומחטיא את המטרה.
מה עושים? מתמקדים בעיקר- במטרה, במסר המרכזי, בסיפור שלנו, וזה יגזור לנו בהתאם את התוכן- כלומר את מה שייכנס ל"פריים", וגם את מה שלא ייכנס, ואותו אנחנו נסנן החוצה.
כשאתם מצלמים, תסתכלו שנייה על הפריים (עדיין בלי ללחוץ על ה"קליק") ותראו מה נכנס לתוכו, מה יש מסביב לאובייקט, ברקע. לפעמים יהיו כל מיני פרטים שלא שמתם לב אליהם- חבורה של אנשים שעומדים בצד ושלא התכוונתם להכניס לתמונה, או שקית זבל לא אטרקטיבית במיוחד שהמצולם עומד לידה. ואז כדאי לבקש מהמצולם לזוז למקום אחר (או לזוז בעצמכם ולשנות זווית צילום), או פשוט לזרוק לפח את השקית שמפריעה לצילום… ככה הפריים שלכם יהיה בדיוק כמו שתכננתם, בלי הסחות דעת ופרטים מיותרים.
את הכלים בוחרים בסוף
כשאנחנו מפתחים תוצר למידה (מצגת, סרטון או כל תוצר אחר)- לפעמים יש נטייה להתחיל בבחירה של כלי הפיתוח כי הוא ממש מגניב/ חדשני/ יצירתי וממש בא לנו לפתח איתו כבר. ואז מה שקורה זה שהכלי מכתיב לנו את כל היתר. אז זהו שלא 🙂
הבחירה בכלים היא האחרונה – אחרי שתכננו למה אנחנו מפתחים ולמי, מה מפתחים ואיך יהיה הכי נכון לעשות את זה.
בצילום זה בדיוק אותו הדבר: האם נפעיל פלאש או לא, האם נשתמש בחצובה וכו'- את הבחירות האלה נעשה רק אחרי שהבנו מה הסיפור שאנחנו רוצים לספר ותכננו את הצילום מבחינת זווית ומיקום.
נו, נכון שעשיתי לכם חשק לצלם?
המלצה אישית לסיום, אל תחכו לפנסיה כדי ללמוד או לעשות משהו שממש בא לכם. אין לכם מושג כמה שזה ממלא את הנפש ותורם גם לעבודה המקצועית שלנו.