השבוע הצטרפתי ל"מיזם של תקווה", מיזם התנדבותי שהקימו קבוצה של בעלי עסקים, כדי לחבר בין ארגונים ובין עסקים מהעוטף ולתת להם קצת תקווה.
במשך השבוע כתבתי טקסטים שיווקיים, שמטרתם לעודד ארגונים להזמין שירותים ומוצרים מעסקים בעוטף. 
והיום המיזם עלה לאוויר, בהתרגשות רבה של כולנו.

רציתי לשתף אתכם ב"מאחורי הקלעים" של הכתיבה, ואיך ניגשתי לכתיבה של הטקסטים האלה,
כי התהליך הוא אותו תהליך שאני עושה תמיד וממליצה לעשות כשאנחנו מפרסמים פעילויות ותכני למידה לעובדים בארגון. 

הדבר הראשון שעשיתי הוא השלב הראשון במודל העבודה שלי, שלב "מתאהבים" במודל הל"ב (לקוח במרכז), שהוא מודל פרקטי שפיתחתי לטובת פיתוח ושיווק למידה. בימים האלה אני עוד יותר רואה עד כמה הוא נכון וקריטי כדי להתחבר לקהל שלנו וכדי לייצר תוצרים מדויקים.

אז במה, או יותר נכון, במי אנחנו "מתאהבים"? במיזם עצמו ובבעלי העסקים- כמובן, אבל לטובת הכתיבה השיווקית- הכוונה בעיקר לקהל-היעד שאליו הטקסט פונה – במקרה הזה, אנשי קשר בארגונים שמזמינים מוצרים ושירותים (מנהלי הדרכה, מש"א, רווחה, רכש וכו').  

מה זה אומר להתאהב? זה אומר להבין את הקהל שלנו באמת ולהתחבר אליו ברמה הכי עמוקה ואישית. כדי לעשות את זה, קיבלתי מידע מהשותפות שלי במיזם, שכבר דיברו עם כמה ארגונים, וגם דיברתי בעצמי שיחה ארוכה ומעמיקה עם מנהלת למידה בארגון, נקרא לה רונית (שם בדוי).
ניסיתי להבין מרונית מה חשוב לה, מה יעזור לה, מה יעודד אותה להצטרף למיזם, וגם אילו חששות יש לה לגבי הצטרפות למיזם.
ניסיתי להיכנס לראש וללב שלה.
היא דיברה על הרצון שלה לעזור לעסקים מהעוטף "לקום על הרגליים",
וגם על הצורך להגדיל את מאגר הספקים בארגון שלה ולהיחשף לספקים איכותיים. היא אמרה שהיתה רוצה לראות את ההיצע של הספקים ששותפים במיזם.
וגם העלתה חשש לגבי מדיניות הרכש הארגונית, שאולי לא תאפשר להקדים תשלום לספקים שלא יוכלו להתחייב לאספקה מיידית. 

ומשם הטקסטים פשוט "כתבו את עצמם" (עם טיפונת עזרה ממני…).