מסתבר שיש כבר כמה זמן טרנד כזה, להביא את הכלבים לעבודה. אז החלטתי להיות מקורית ולהביא את העבודה אל הכלבה שלי. עשיתי איתה ניסוי קטן, והתוצאות כל כך הפתיעו אותי, שהייתי חייבת לשתף אתכם.
אז זאת אנג'י בתמונה, הכלבה המשפחתית (נכון שהיא מהממת?).
בדרך כלל היא אוכלת מקערת האוכל שלה. באותו יום נתתי לה שתי אפשרויות, לאכול מהקערה או מה"קונג" (מן צעצוע קטן שמשחרר בהדרגה את האוכל כשהכלב מזיז אותו).
חשבתי שאם תעמוד לפניה קערה מלאה באוכל – היא תתנפל עליה. אבל לא. היא העדיפה בצורה מאוד החלטית לאכול מה"קונג", ורק ממנו – למרות שזה דרש ממנה המון מאמץ, שלא לדבר על דחיית סיפוקים מרשימה (הלוואי עליי).
היא פשוט נהנתה מהמשחק.
זה הזכיר לי עד כמה הצורך לשחק טבוע בנו.
אנחנו אוהבים לשחק ומשחקים כל הזמן, גם בלי לשים לב. חידוני טריוויה בסלולר (ניסיתם כבר את האפליקציה של משחק הצ'ייסר?), משחקי וידאו (Fortnite הוא הלהיט התורן אצלנו בבית, כולל הבעל…) ואיך אפשר בלי להזכיר את המונדיאל.
האם למידה בעזרת משחק אפקטיבית יותר מלמידה ללא משחק? יש מחקרים לכאן ולכאן. אבל מה שרוב החוקרים מסכימים לגביו הוא שמשחק טוב תורם לתהליך הלמידה, מעלה את המוטיבציה של הלומדים ומערב אותם בצורה אקטיבית בלמידה.
האם ידעתם שהמטרה האמיתית של המשחק "סוליטר"
היתה ללמד אנשים להשתמש בעכבר (על ידי גרירה ושחרור של קלפים)?
משום מה, אני עדיין שומעת מדי פעם מלקוחות, בדרך-כלל בהקשר של הדרכות מנהלים או פונקציות בכירות אחרות, ש"משחק לא מתאים לכולם", ואולי בכלל עדיף לקרוא לזה "תרגיל".
החשש הזה, של להיתפס לא מספיק רציני או מקצועי, מוכר לי אישית. אני זוכרת את הפעם הראשונה, לפני הרבה שנים, כשעבדתי בארגון גדול ובניתי משחק למידה כחלק מקורס לשותפים בכירים מכוחות הביטחון. שקשקתי מפחד.
בניתי להם משחק-לוח בסגנון "סולמות וחבלים". הכנו לוח רצפה ענק (כזה שאפשר לעמוד עליו), כרטיסיות עם שאלות ועם משימות משעשעות וגם קובייה בגודל ענק בשביל אקסטרה-חוויה.
תוך כדי המשחק, שמתי לב איך דווקא המפקדים הבכירים, שבהתחלה ישבו בצד בפנים רציניות, נכנסו בהדרגה לאווירת המשחק, ובסוף הם אלו שהכי נהנו ו"נלחמו" על כל נקודה ונקודה…
ואז נזכרתי שלפני ההדרכה היו קולגות שאמרו לי שאולי לא כדאי לי לקחת את הסיכון כי זה לא יעבוד איתם 🙂
אז מה השורה התחתונה?
אני מספרת לכם את זה לא כהוכחה שצריך לשלב משחק בכל הדרכה, או שמשחק תמיד מצליח עם כל קהל יעד. וגם לא שחייבים "בכוח" לקרוא למשחק "משחק" אם זה ממש לא "עובר חלק בגרון" למישהו. אלא כדי להראות שלפעמים אנחנו מגבילים את עצמנו מראש, ואז אנחנו עלולים להפסיד הזדמנות להפוך את תהליך הלמידה להרבה יותר מוצלח ומהנה.
אז אל תוותרו על ה-fun! ללומדים שלכם מגיע ליהנות מהלמידה, וכן, זה בהחלט חלק מהמטרה.
תזכרו את אנג'י, שבחרה את המשחק על פני הדרך הקצרה…
אתם עדיין פה?
